which deals with the relationships, from published sources, between Rabbi AY Hakohen Kook and Rabbi SZ Auerbach and how friendly and mutual respecting they were although Rabbi Auerbacj was only 20 or so when Rabbi Kook died and had little personal contact.
It was in the realm of their Halachic approach to the area of Shmittah and the recent censoring of Rabbi Auerbach's 1940s book.
That issue is treated by recent posts in Seforim. Here is an example:
Rabbi Auerbach refers with the most reverential terms to the late Rabbi Avraham Yitzchak haKohen Kook (1865-1935), and attributes much weight to his halakhic opinions.[6] In contradistinction to many other illustrious authorities to whom Rabbi Auerbach refers to as “ha-gaon . . . of blessed memory’ his appellation for Rav Kook includes the honorific “maran [ha-gaon ha-Rav Kook of blessed memory].” [7]
In today’s ultra-orthodox climate, in which Rav Kook has almost been written out of existence[8] [or worse still, ‘demonised’], it should come as no great surprise that some would like to disassociate the prestigious Rabbi Auerbach from one of his primary mentors.[9] Accordingly, it is only natural that they would endeavour to orchestrate matters in such a way that the original Ma’adanei Eretz (with its ‘offensive’ contents) fades into oblivion.[10]
An examination of the ‘privileged’ segments of the original Ma’adanei Eretz that have been ‘preserved’ in the Kitvei Ma’adanei Eretz supports my thesis. Rav Kook, whose views and vision clearly inspired Rabbi Auerbach, has been wiped off the face of the map. Likewise the heter mechirah, a central feature of the original work, has, for all practical intents and purposes, become a non-issue in the new work.[11]
[6] גם בהקדמתו מסתייע הגרשז"א מזה שהרב אברהם יצחק הכהן קוק "נלחם מאד לחזוק ההיתר נגד הקמים עליו לבטלו, בחששו שבביטולו יחרב כל הישוב ח"ו וגם משום הוצאת לעז על הגאונים שהתירו שכבר פשטה ההלכה והמנהג כמותם".
[7] ראה 'מעדני ארץ' סימן א אות ו: "ועיין גם בס' משפט כהן למרן הגאון מוהרא"י הכהן קוק ז"ל שכתב בתשובה להגאון הרידב"ז ז"ל"; שם אות ז: "אולם בשנת תר"עיין סידר מרן הגרא"י הכהן קוק ז"ל את תיקון המכירה . . . "; שם אות טו: "ומשמטה רביעית היא שנת תר"עיין סודרו כל שטרי מכר ע"פ נוסחו של מרן הגאון מוהרא"י הכהן קוק ז"ל".
[8] Thus, for example, the Sefer HaMafteiach in the Frankel edition of the Rambam does not include any references to the chiddushim of Rav Kook on the Mishneh Torah. Present day works on shemitah rarely include the contributions of Rav Kook (even with regard to matters unrelated to the heter mechirah). Needles to say, Rabbi Chaim Kanievski’s Derech Emunah on Rambam’s Sefer Zeraim (inc. Shemitah veYovel) does not refer to Shabbat HaAretz etc.
Rav Kook’s haskamah that was, in his heyday, often the crown of glory on many seforim is now viewed with derision by many, and has even been ‘removed’ from later editions of the same works (sometimes, apparently, by the author himself!).
[9] Recent explorations into Rav Kook’s (heretofore) esoteric thought may add to the evident anxiety that exists in certain circles regarding the relationship between Rav Kook and Rav Auerbach. [See Avinoam Rosenak, "Hidden Diaries and New Discoveries: the Life and Thought of Rabbi A.I. Kook," Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies 25:3 (Spring 2007): 111-147. See also his review article, “Who’s Afraid of Secret Writings? Eight Files from the Manuscripts of Rabbi Kook,” Tarbiz 9:2 (2000): 257–291]. Most recently, see Yehudah Mirsky, "An Intellectual and Spiritual Biography of Rabbi Avraham Yitzhaq Ha-Cohen Kook from 1865 to 1904," (PhD dissertation, Harvard University, 2007), esp. 450-485.
[10] In the course of time we may yet witness the birth of reports to the effect that Rabbi Auerbach (and/or: the Rabbis who gave their glowing haskamot) regretted ever having published (written approbations for) his Ma’adanei Eretz. Clearly Rabbi Auerbach’s regret will have to have been expressed ‘be-sof yamav’, since in 1972/5732 he was evidently still enthusiastic about the project.
[11] לדוגמא בעלמא: סימן ט בספר 'מעדני ארץ' נערך מחדש "ע"י בן רבינו הגאון רבי אברהם דוב אויערבאך שליט"א רב ואב"ד טבריה", ונדפס בתוך 'כתבי מעדני ארץ' (בחלקו השני) סימן כג. בצורתו החדשה חסרים כמה דברים ובעיקר דברי הפתיחה לסימן זה ע"ד תוקף היתר המכירה (ראה מה שהעתקתי לעיל בהערה 4). גם לסימן יו"ד בספר 'מעדני ארץ' באו פנים חדשות בגלגולו החדש ב'כתבי מעדני ארץ' סימן כ"ד [ונשמט מ"ש ב'מעדני ארץ' שם אות א ע"ד היתר המכירה]. ואם כי לא זכיתי להבין את טעמי כל ההשמטות והשינויים שעשו העורכים בסימנים אלו, מ"מ נראה ברור שהטעם לחלקם הוא בגלל יחסם החיובי (או הקשרם) להיתר המכירה הנהוג למעשה.
להווכח מה היתה כוונת העורכים מחדש די להביט על השינויים שעשו בכותרות לשני הסימנים האלה:
בכותרת ל'מעדני ארץ' סימן ט כתב הגרשז"א: "יסודי ההיתר של תיקון המכירה כדי להפקיע את הפירות מקדושת שביעית, ובירור דעת הסוברים דאף שאין קנין לנכרי להפקיע ממעשר ושביעית, מ"מ כל זמן שהקרקע היא ברשות העכו"ם הרי היא מופקעת שפיר ממעשר ומשביעית", ואילו בכותרת לסימן כ"ג ב'כתבי מעדני ארץ' נדפס: "ביאור שיטת הכסף משנה בדין קנין הנכרי בארץ ישראל" [כאילו דברי הגרשז"א נכתבו במקורן מבלי כל קשר להיתר המכירה הנהוג למעשה].
בכותרת לסימן יו"ד ב'מעדני ארץ' כתב הגרשז"א: "המשך לסימן הקודם בבירור יסודי תיקון המכירה, עם עוד טעמים אחרים המועילים רק להפקעת דיני שביעית מגידולי שדות נכרים ולא לענין היתר עבודה, ובענין איסור האכלת פירות שביעית לנכרים, ודין פירות שביעית לאחרי הביאור", ואילו בכותרת ל'כתבי מעדני ארץ' סימן כ"ד כתבו העורכים: "עוד בשיטת הכסף משנה בהא דאין נוהג קדושת שביעית בפירות נכרים", והוציאו את הדברים מהקשרן הראשון
And another treatment here.
Posts
No comments:
Post a Comment