First published in the weekly Parsha sheet, Shabat B'Shabato, #1524 this past week, and subsequently republished at various web sites (I have provided below the full Hebrew text), Rabbi Yisrael Rosen, head of the Tzomet Institute and a firm Land of Israel/Gush Emunim/national-religious figure, criticized scathingly the "tag price" phenomenon. And not for the first time (see his December 2011 piece) when he wrote
He signed last January's petition critical of the acts together with some 100 other Rabbis.
Of course, these voices, and others, and more, for all that, mean almost nothing. Well, they actually do but since the secular press ignores them or minimizes their impact by not providing the same coverage they do to the acts themselves, the media becomes the best ally these criminal acts could have. The YESHA leadership has not been complacently silent for years. I was asked about this issue, more as relating the the Pope's upcoming visit and attacks on churches during my time with the UK's Chief Rabbi's Mission last week although I had to point out that in years past, it was more the haredi section implicated in anti-Christian acts.
Yes, the burning of fields and the daubing of buildings must be covered but, if you then complain that these are "hate acts", "terrorism" or the such and then downplay the criticism within the camp, then all you are engaged in is sensationalism and you become a partner-in-crime. And, in too many cases, simply because one is politically against the renewed presence of Jews throughout their national homeland, you are ignoring these voices and thereby provide assistance to persons who should long ago have been arrested to gain an empowered platform on the scene. If only the police would merit one-third of the criticism directed at the youths supposed to be responsible.
The lack of highlighting desecrations of Jewish sites or the swastika grafitti and such is also a testimony to the lack of balance in the public discussion of the issue either by clergymen, politicians, reporters and government officials.
Some excerpts from his latest:
Foolish fanaticism, hallucinatory and murderous, also contributed to the spoiling of the vision of expanded settlements among broad groups of our nation. And this is exactly what is happening before our very eyes as we watch the “Price Tag” events, shaking our heads and shedding tears out of pity: It is a pity that you should waste your youth for no good reason in prison, and it is a pity that you corrupt the righteousness of our path.
And this explains why the cries that are heard from every corner are futile: “Where are the rabbis who can calm them down? Why don’t the rabbis stop them?” We are told that “those ruffians” from the Second Temple era “stabbed their own rabbi!” [Gittin ibid]. They will not be deterred by having us turn our backs on them. In any case, if for no other reason than to reject the claim that we do not scold them, I hereby object loudly and without any limit to their actions. The need to voice an objection is also clear from the quote at the beginning of this article, in the commentary on a verse in this week’s Torah portion – that we are all responsible for each other, especially those who “were able to protest and did not.”
He signed last January's petition critical of the acts together with some 100 other Rabbis.
Of course, these voices, and others, and more, for all that, mean almost nothing. Well, they actually do but since the secular press ignores them or minimizes their impact by not providing the same coverage they do to the acts themselves, the media becomes the best ally these criminal acts could have. The YESHA leadership has not been complacently silent for years. I was asked about this issue, more as relating the the Pope's upcoming visit and attacks on churches during my time with the UK's Chief Rabbi's Mission last week although I had to point out that in years past, it was more the haredi section implicated in anti-Christian acts.
Yes, the burning of fields and the daubing of buildings must be covered but, if you then complain that these are "hate acts", "terrorism" or the such and then downplay the criticism within the camp, then all you are engaged in is sensationalism and you become a partner-in-crime. And, in too many cases, simply because one is politically against the renewed presence of Jews throughout their national homeland, you are ignoring these voices and thereby provide assistance to persons who should long ago have been arrested to gain an empowered platform on the scene. If only the police would merit one-third of the criticism directed at the youths supposed to be responsible.
The lack of highlighting desecrations of Jewish sites or the swastika grafitti and such is also a testimony to the lack of balance in the public discussion of the issue either by clergymen, politicians, reporters and government officials.
Some excerpts from his latest:
"I do not accept that these acts are Arab provocations, of Jewish left-wingers or the GSS or other dark recess elements. I suspect that we are talking about youths-without-yoke, kids who are irresponsible who are sure that their hooliganism will win.
...they have assumed for themselves the role of the 'national irritant' of our enemies, rule of law and the security forces...
...these people of the break-out extremism I know do not pay attention to moral rebukes. They do not listen to Rabbis and certainly do not consider the benefit of their actions according to a scale of 'loss and gain'...the claims of 'where are the Rabbis?' are worthless since they do not listen...but, at the very least, to refute claims of non-denunciation, I hereby protest this pehonomenon loudly...
...[relating to the suggestion that these acts arecomparable to Torah sources favoring extremism] extremism is defined as spontaneous and perhaps could be excused under certain circumstances. Extremism is always individualistic but all this banding together and taking advice one from another is not extremism but hooliganism...
אנשי הקנאות המתפרצת אינם שומעים תוכחות מוסר, אינם מצייתים לרבנים, ובודאי אינם שוקלים את תועלת מעשיהם באמת מידה של רווח והפסד. הם פועלים ´מתוך הבטן´ או מתוך מיסטיקה משיחית ו"שישרף העולם"
הרב ישראל רוזן
ט"ו אייר תשע"ד, 15/05/2014 12:21
"וכשלו איש באחיו (כו,לז) בעוון אחיו, שכולן ערבים זה בזה
שהיה בידם למחות ולא מיחו" (סנהדרין כז,ב)
"הנהו בריוני"
בית המקדש השני חרב, בין השאר, 'בזכות' "הנהו בריוני" - הבריונים הללו - שענדו את תג יחידת הסיקריקין (עפ"י גיטין נו). הללו נטלו את החרב לידם, תוך שכנוע עצמי שהם נוטלים את החוק והצדק בידם, והטילו מוראם וחיתתם על כל סביבותיהם, אויבים ואחים כאחת.
כלפי מה הדברים אמורים? בודאי כבר נחשתם מן הכותרת; בריוני 'תג מחיר' ה'נלחמים' בפלשתינים ובמפקדי צה"ל, במסגדים ובצמיגי הג'יפים – באש, בדוקרן ובגרפיטי (בעיקר). בריונים אלו נוטלים לעצמם את תפקיד 'המתגרה הלאומי' באויבינו, בממשלת החוק וברשויות הבטחון (בעיקר). אינני מקבל את הטיעון כאילו מדובר בפרובקציה של פלסטינים, של יהודי-שמאל, של השב"כ או של גורמי אופל חסויים. חוששני כי מדובר בבני-בלי-עול, בנערים חסרי אחריות הבטוחים כי בבריונות ננצח!
מכיר אנכי היטב את סיפור קנאות הפיגוע של שמעון ולוי בשכם, אך בנדוננו אני מזדהה לחלוטין עם גערתו הנוקבת של יעקב אבינו-אביהם: "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ... ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי" (בראשית לד,ל). גערת יעקב איננה רק אי-שביעות רצון ("עכרתם אותי") אלא היא הופכת לקללה של ממש - "ארור אפם" - המלווה בענישת הגלייה, פירוד והרחקה זה מזה - "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט,ז). הקנאים – פיזור נאה להם ולעולם!
"רבם דקרו"
עוד זאת ידעתי כי אנשי הקנאות המתפרצת אינם שומעים תוכחות מוסר, אינם מצייתים לרבנים, ובודאי אינם שוקלים את תועלת מעשיהם באמת מידה של 'רווח כנגד הפסד'. הם פועלים 'מתוך הבטן' או מתוך מיסטיקה משיחית ו"שישרף העולם"! את ההוכחה עד כמה גדול הנזק במעשים פרטיזניים כאלו סיפק לנו קנאי נשכח במקצת, שהיה אדם בעל רקורד אישי נאצל ולא 'נער גבעות' אלמוני, הלא הוא ד"ר ברוך גולדשטיין מקרית ארבע, אשר הרג עשרות פלסטינים במערת המכפלה בפורים תשנ"ד (94), וגרם נזק עצום "להבאישני", במתן חרב-מתהפכת נגדנו בידי אויבינו המוסלמים ואומות העולם. קנאות אווילית, הזויה ורצחנית, זו תרמה לא מעט להמאסת חזון ההתנחלות בקרב שדרות נרחבות בעם, וכך בדיוק מתרחש לנגד עינינו הצופות ב'תג מחיר' במנוד ראש ובדמע של רחמים: חבל על עלומיכם שיסתאבו בכלא לריק, וחבל על טינוף צידקת הדרך.
לפיכך הטענות המושמעות מעל כל בימה: "איפה הרבנים שירסנו אותם", "איפה הרבנים שיוציאו להם כרטיס צהוב" - אלו טענות סרק-סרק באין שומע. יתר על כן, על "הנהו בריוני" של חורבן בית שני נאמר "רבם דקרו!" (מסכת גיטין שם); הם לא יירתעו גם מלהפנות להם עורף. מכל מקום, ולו רק כדי להזים טענת אי-מחאה, הריני מוחה בזאת מחאה רבתי ללא סייג. חובת המחאה שאני מקיים בזאת עולה גם מתוך הציטוט בראש המדור, בדרש על פסוק בפרשתנו, על הערבות ההדדית של כולנו ובפרט של "מי שהיה בידו למחות ואינו מוחה".
אין קנאות מתוכננת
הזכרנו את שמעון ולוי, קנאי-שכם, כמעוררי השראה לקנאות תג-מחיר. כאן מקום לומר מספר משפטים רלבנטיים 'מן המקורות' אודות היחס לקנאות.
"שמעון ולוי קנאו קנאה גדולה על הזנות ולקחו איש חרבו והרגו" (פרדר"א לח), וספגו קיתונות של חמה מיעקב. "לקחו איש חרבו" בספונטניות, ללא תכנון מוקדם, מבלי לייסד ארגון קנאי וללא תג יחידה והכרזה על מדיניות. כך הדגישו חז"ל: "שלא נטלו עצה מיעקב... ולא נטלו עצה זה מזה" (בר"ר פ,ט). שני אחים אלו נפגשים שוב בזירה קנאות אך הפעם הם ניצבים זה מול זה: פינחס הכהן (בן לוי) הרג את זמרי הנשיא (בן שמעון) בעוון פריצות עם בת מואב; "פנחס שלא ברצון חכמים. א"ר יודה: בקשו לנדותו, אלולי שקפצה עליו רוח הקדש ואמרה (במדבר כח, יב) הנני נותן לו את בריתי שלום תחת אשר קינא" (ירושלמי סנהדרין ט,יא). הסלחנות כלפי פינחס היתה בשל הספונטניות, ולא התכנון. בהלכות קנאים שנינו: "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" (סנהדרין פא,ב), ובנשימה אחת נאמר שם: "הבא לימלך אין מורין לו".
הוי אומר, קנאות מוגדרת בספונטניות, ולעתים היא נסלחת לפי הנסיבות. הקנאות לעולם היא יחידאית, וכל התארגנות ו'נטילת עצה זה מזה' אינה קנאות אלא בריונות.
^
Posts
No comments:
Post a Comment